פסק-דין בתיק ת"א 11877-01-11

1.   כללי

לפניי תביעה לחייב את הנתבעת בתשלום עמלה, בסך 2,520,000 ש"ח, בקשר עם מעורבות התובע בעסקה למכירת מניות של חברת "פורמולה מערכות בע"מ" (להלן: " פורמולה"), לחברה זרה מפולין בשם "Asseco" (להלן: " אסקו").

2.   הצדדים ועיקר העובדות הדרושות לעניין

התובע, פועל כבנקאי השקעות, מזה שנים רבות, ועוסק בין היתר, בגיוס השקעות, רכישת ומכירת חברות. התובע גם חבר ברשת בינלאומית העוסקת בתחום.

הנתבעת, חברה העוסקת אף היא בתחום האמור, היא חברת בת של "דש אפיקס הולדינגס בע"מ", שהינה חברה בורסאית.

חברת "אמבלייז בע"מ" (להלן: " אמבלייז"), החזיקה את דבוקת השליטה בחברת פורמולה (להלן: " המניות"),והייתה מעוניינת למכור את המניות. מר גיא ברנשטיין, ששימש באותה העת כמנכ"ל אמבלייז (להלן: " ברנשטיין"), מונה לטפל במכירת המניות.

בשלהי שנת 2009 סוכם בין ברנשטיין לבין הנתבעת, באמצעות ויקטור שמריך (להלן: " שמריך"), ששימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל משותף בחברת דש איפקס הולדינגס בע"מ, כי הנתבעת תשמש כבנקאי השקעות מטעמה לצורך מכירת המניות.

3.   עיקר עמדת התובע

לעמדת התובע, ביום 2.12.09 פנה אליו מר יאיר אפרתי (להלן: " אפרתי"), שהינו מנכ"ל, בעל מניות ודירקטור של הנתבעת, וביקש ממנו לאתר רוכש למניות. במסגרת זו, נמסר לתובע כי אמבלייז מעוניינת לקבל עבור המניות סך של כ- 100 מיליון דולר, שנראה סכום גבוה משווין, וכי טרם התקבלה הצעה של כל גורם לרכישה בסכום האמור. לטענת התובע, אפרתי הציע שהתובע יטפל ביחד עימו ועם הנתבעת במכירת המניות.

לטענת התובע, בינו לבין אפרתי הושגה הסכמה בעל פה, לפיה הם, קרי הוא ואפרתי, יפעלו בשיתוף ל"תפירת העסקה" למכירת המניות, כאשר אפרתי יסכם עם אמבלייז את שיעור העמלה וגבייתה, לאור קשריו הטובים עם ברנשטיין, ואילו אופן חלוקת העמלות בין התובע לבין הנתבעת יידון בהמשך. לאור ההיכרות ארוכת השנים עם אפרתי, כמו גם יחסי האמון המיוחדים ששררו בין הצדדים, לא ראה התובע, לגרסתו, להעלות את ההסכמה על הכתב.

התובע טוען כי הוא עניין מספר רוכשים פוטנציאליים לרכישת המניות, וביניהם אסקו. בסופו של דבר, נקשרה עסקה בין אמבלייז לבין אסקו, לפיה רכשה אסקו את המניות תמורת הסך של 140 מיליון דולר. לעמדתו, הוא היה הגורם שהציג לפני אפרתי והנתבעת את אסקו, ובאמצעותו מכרה אמבלייז את המניות לאסקו. זאת ועוד, הוא נטל חלק פעיל בלווי המשא ומתן שבין הצדדים לרכישת המניות, ושכנוע אסקו לשלם את התמורה, בסכום העולה במידה ניכרת על הסכום שביקשה אמבלייז בתחילה עבור המניות.

התובע טוען כי הוא לא קיבל מאסקו או מכל גורם אחר כל תמורה בגין העסקה, וכי הוא זכאי למחצית העמלה שקיבלה הנתבעת מאמבלייז עבור מכירת המניות לאסקו, העומדת על 1% משווי העסקה, קרי 1.4 מיליון דולר ארה"ב.

4.   עיקר עמדת הנתבעת

הנתבעת מכחישה את גרסת התובע. לדידה, היא לא מחויבת בתשלום כלשהו לתובע עבור עסקת מכירת המניות. אמנם, הנתבעת מודה כי הקשר הראשוני בינה לבין אסקו נוצר באמצעות התובע, לאחר שאפרתי פנה לתובע בבקשה לבדוק עמו האם יש לו קשרי אמון עם חברה שתהיה  מעוניינת לרכוש את המניות. אולם, לטענתה, פועלו של התובע בעסקה נעשה אך ורק מתוקף היותו נציג של אסקו, ולצורך קבלת עמלה ממנה. כן נטען, כי אמבלייז אינה מכירה את התובע, לא שכרה את שירותיו ואינה מחויבת כלפיו, וכי הדברים היו ידועים ומוסכמים כבר בתחילת הדרך.

לטענת הנתבעת, הובהר לתובע, שפעל בעסקה, יחד עם שני שותפיו, מר מייק מאייר (להלן: " מאייר") ואביגדור אולשנסקי (להלן: " אולשנסקי"), כי מאחר והוא מייצג את אסקו, ומקבל ממנה את עמלתו, הוא לא זכאי לקבל עמלה גם מהנתבעת. זאת, בין היתר, לאור הנוהג הרווח בתחום המיזוגים והרכישות, לפיו קבלת עמלה משני צדדי העסקה הינה פסולה ולא מוסרית, בין היתר מהחשש לניגוד עניינים, ותתאפשר רק במקרים חריגים, בהם ניתנה הסכמה מפורשת של שני הצדדים, בכתב ומראש, לעשות כן.

עוד מכחישה הנתבעת כי התובע היה מעורב בהתקשרות בעסקה. לגרסתה, הוא פעל כמתווך גרידא, שהגיע רק לישורת האחרונה של העסקה, ואף זאת מטעמה של אסקו בלבד. לעומתו, שימשה הנתבעת כבנקאי השקעות מטעם אמבלייז, ובכלל זה פעלה לבניית מתווה העסקה, הכינה הערכות שווי למניות, וניהלה משא ומתן מטעם האחרונה עד לחתימת העסקה והשלמתה. משכך, הנתבעת גורסת כי התובע אינו זכאי להשתתף בעמלה שקיבלה, ומקל וחומר במחצית הימנה.

5.   ההליכים והראיות בתובענה

התביעה הוגשה במקורה על דרך של המרצת פתיחה, אפרתי היה אף הוא משיב לה, ובית המשפט התבקש להורות לנתבעת לגלות את שקיבלה מאמבלייז עבור מכירת המניות. בדיון ביום 8.5.11 הוסכם על העברת התביעה לפסים של תביעה רגילה, ולמחוק את אפרתי כנתבע, לאחר שהנתבעת הודיעה כי ככל שאפרתי יחויב לשלם לתובע, היא אחראית לשלם את החיוב שיושת עליו.

לבית המשפט הוגשו תצהיר של התובע וכן תצהיר של דניאל פורמן שעוסק בתחום בנקאות השקעות, שהצהיר כי לפי ניסיונו מקובל שכאשר שני בנקאי השקעות, או יותר, משתפים פעולה בתחום, הם חולקים בעמלות המשולמות. עוד הצהיר פורמן, כי כאשר קיים הפרש גדול בסכום העמלות שמקבלים שני בנקאי ההשקעות, נהוג לעשות  POOLING(להלן: " פולינג"), קרי צירוף כלל העמלות, וחלוקתן בשווה בין בנקאי ההשקעות.